Vayedaber

Ktouboth

Daf 36b

מֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָמַר אֶלָּא בְנָהּ. הָא תְאוֹמִים לֹא. 36b וְלָמָּה אָמַר. בְּנָהּ. שֶׁלֹּא תֵנִיק בֶּן חֲבֵירָתָהּ. כְּהָדֵין דְּתַנֵּי. אֵין הָאִישׁ כּוֹפֵף אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁתֵּנִיק בְּנוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְלֹא הָאִשָּׁה כוֹפָה אֶת בַּעֲלָהּ שֶׁתֵּנִיק בֶּן חֲבֵירָתָהּ. נָֽדְרָה שֶׁלֹּא לְהָנִיק אֶת בְּנָהּ. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. שׁוֹמְטִין אֶת הַדַּד מִתּוֹךְ פִּיו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. כּוֹפִין אוֹתָהּ. נִתְגָּֽרְשָׁה אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָהּ. אֲבָל אִם הָיָה מַכִּירִין אוֹתָהּ כּוֹפִין אוֹתָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ שְׂכָרָהּ שֶׁתֵּנִיק אֶת בְּנָהּ. כַּמָּה יְהֵא לוֹ וִיהֵא מַכִּירָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ מִּסְתַּכֵּל בִּיה. נֵימַר לָךְ מִן הַהִיא דִשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל. שְׁלֹשָׁה יָמִים. שְׁמוּאֵל כְדַעְתֵּיהּ. שְׁמוּאֵל אָמַר. חֲכִים אֲנָא לְחַייָתָא דְיַלְּדִין לִי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. חֲכִים אֲנָא לִגְזוֹרָא דְגָֽזְרִין לִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חֲכִים אֲנָא לְנַשְׁייָא דְצָֽבְתִין עִם אִימָּא.

Traduction

''La femme allaite son enfant'', est-il dit: il est seulement question, dit R. Hagaï, de son enfant (au singulier), non si ce sont des jumeaux (253)En ce cas, le mari doit subvenir aux frais d'une nourrice pour le 2e enfant. Pourquoi alors ne pas dire qu’elle nourrit l’enfant, au lieu de dire ''son fils''? Pour indiquer qu’elle n’a pas à nourrir l’enfant de sa voisine gratis (en cas de décès du sien). Ainsi, il a été enseigné (254)Ibid: un homme ne peut pas forcer sa femme d’allaiter l’enfant de son prochain, pas plus qu’une femme ne peut imposer à son mari la charge de faire nourrir à ses frais l’enfant d’une voisine. Si la femme s’interdit par vœu de nourrir son fils, selon l’école de Shammaï, le vœu est valable (la femme n’étant pas contrainte de remplir cet office), et au besoin l’on retire le sein de la bouche de l’enfant (si la femme l’allaite encore); selon l’école de Hillel, on contraint la femme de nourrir l’enfant (sans tenir compte du vœu, qui est nul); une fois répudiée, elle n’y est plus obligée. Toutefois, c’est vrai seulement lorsque l’enfant ne la reconnaît pas; mais s’il la reconnaît (et refuse le sein d’une autre), on la force de nourrir l’enfant, sauf à lui payer pour cela le salaire que l’on donnerait à une nourrice. Combien de mois doit avoir l’enfant pour que l’on puisse déclarer qu’il refuse tout autre sein parce qu’il connaît déjà sa mère? R. Jérémie répond au nom de Rav que c’est à partir de 3 mois. R. Zeira le regarda (étonné). Pourquoi me regardes-tu ainsi, demanda R. Jérémie? Tu t’étonnerais bien davantage de ce qu’a dit Samuel, que parfois dès l’âge de 3 jours un enfant reconnaît sa mère. En cela, Samuel suit son opinion, car il a dit: je reconnais encore aujourd’hui la sage-femme qui m’a mis au monde, pour l’avoir vue en naissant. Moi, dit R. Josué b. Levi, je reconnais encore l’opérateur de ma circoncision (vu lors de l’opération); et moi, dit R. Yohanan, je me souvient quelles femmes avaient assisté ma mère en couches de moi.

Pnei Moshe non traduit

לא אמרו אלא בנה. אחד אבל ילדה תאומים אינה חייבת להניק שניהם אלא מניקה אחד ושוכר הבעל מניקה לשני:

ולמה אמר בנה. כלומר אי למעוטי תאומים לחוד למה אמרו בנה ולא אמרו מניקה את הבן דשמעינן נמי דוקא אחד אבל תאומים לא:

שלא תיניק בן חבירתה. כלומר לאשמעינן נמי דבן חבירתה לא כגון אם מת בנה אינה חייבת להניק בשכר ותעלה לו שכרה וכן אינה חייבת להניק בן בעלה שיש לו מאשה אחרת וכן אם היא רוצה להניק בן חבירתה עם בנה לא כהדין דתני בתוספתא שאין הבעל כופה לאשתו שתניק בנו של חבירו ולא האשה כו' שאע''פ שהיא נתרצית הבעל מעכב על ידה:

שומטין את הדד מתוך פיו. לא תניקנו שחל הנדר דב''ש סברי לא משעבדא ליה לבעל להניק בנה:

כופין אותה. להניק דמשעבדא ליה ולא חל הנדר והכי מפרש פלוגתייהו בבבלי דף נ''ט:

אבל אם היה מכירה. ואינו רוצה להניק מאחרת:

כופין אותה. מפני הסכנה:

כמה. חדשים יהא לו ויהא מכירה כלומר דאיכא למיתלי שהוא מכירה ומפני כך אינו רוצה להניק מאחרת:

והוה רבי זעירא מסתכל ביה. ברבי ירמיה כמתמיה על דבריו:

נימר לך מן ההיא דשמואל. ויותר תתפלא מזה דהא אמר שמואל בשלשה ימים אפשר ג''כ שיהא מכירה:

שמואל כדעתיה. לטעמיה אזיל:

דשמואל אמר חכים. מכיר אני להמילדת שלי שהבחנתי בה מאז לראותה בשעת לידתי וריב''ל אמר שמכיר וזכור הוא עדיין להמוהל שמל אותו ור''י אמר שהוא מכיר להנשים שהיו נקבצות לבא אל אמו להיות לצוות לה בעת לידתו. ובבבלי נמי מסיק אליבא דשמואל דאין שיעור לדבר אלא כל זמן שמכירה:

תַּנֵּי. יוֹנֵק הַתִּינּוֹק וְהוֹלֵךְ עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. מִיכָּן וָהֵילַךְ כְּיוֹנֵק שֶׁקֶץ. דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. יוֹנֵק וְהוֹלֵךְ אֲפִילוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שָׁנִים. פֵּירַשׁ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. עַד אֵיכָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. מֵעֵת לָעֵת. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לָעֵת. תַּנֵּי מֵעֵת לָעֵת. רִבִּי חִזְקִיָּה רַב. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמָן שֶׁפֵּירַשׁ מִתּוֹךְ בּוּרְיוֹ. אֲבָל אִם פֵּירַשׁ מִתּוֹךְ חוֹלְייוֹ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִיַּד. בְּשֶׁאֵינוֹ שֶׁלַּסַּכָּנָה. אֲבָל אִם הָיָה שֶׁלַּסַּכָּנָה אֲפִילוּ אַחַר כַּמָּה יָמִים מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.

Traduction

On a enseigné (255)''J, traité (Nida 1, 4); Tossefta ibid, ch 2, Cf J, traité (Sota 4, 4)'': un enfant peut continuer à être nourri au sein jusqu’à l’âge de 24 mois; mais, après ce moment, c’est comme s’il était entretenu par un objet répugnant, selon l’avis de R. Eliézer; mais, selon l’avis de R. Josué, l’enfant peut continuer à être allaité jusqu’à l’âge de 4 et 5 ans. Si l’enfant (à 2 ans) y renonce spontanément, on ne le remettra pas au sein. Combien de temps doit avoir duré cette renonciation pour être réelle? R. Jacob b. Aha ou R. Jérémie dit au nom de Rab: il suffit que la séparation ait duré un temps (un jour complet). R. Hiskia ou R. Abahou dit au nom de R. Josué b. Levi d’entendre par là un espace de 3 jours. Un autre enseignement (anonyme) dit seulement (comme R. Jacob): d’un temps (un jour) à l’autre (24 h.). R. Hiskia le grand ajoute: c’est seulement vrai lorsque l’enfant s’en est écarté à l’état sain; mais s’il s’est retiré par suite d’un état maladif, on le remettra de suite après au sein; ou encore, si le retrait a lieu sans danger, on le laisse faire, mais en cas de danger, on remet l’enfant au sein, si même plusieurs jours se sont écoulés depuis le sevrage.

Pnei Moshe non traduit

כיונק שקץ. כאלו יונק דבר משוקץ:

פירש. לאחר כ''ד חדש אין מחזירין אותו דהוי ביונק שקץ וכן הוא בבבלי בהדיא בדברי רבי יהושע:

עד איכן. עד כמה הוי פרישה:

שלשה ימים. וכן קאמר בבבלי דף ס':

תני. בברייתא כרבי יעקב דאמר מעת לעת:

שפירש מתוך בוריו. מתוך בריאותו אבל אם פירש מתוך חליו אפי' יותר מג' ימים מחזירין אותו מיד:

בשאינו של סכנה. והא דאמרי' אם פירש מתוך בוריו ג' ימים אין מחזירין אותו בשאינו מסוכן אח''כ כשלא יינק:

Ktouboth

Daf 37a

משנה: הַמַּדִיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּיטָּה בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. בֶּית הִילָּל אוֹמְרִים שַׁבָּת אַחַת. הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לִלְמוֹד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם. הַפּוֹעֲלִים שַׁבָּת אָחָת. הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה הַטַּייָלִין בְּכָל יוֹם. הַפּוֹעֲלִין שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָּת. הַחֲמָרִים אַחַת בַּשַּׁבָּת. הַגַּמָּלִין אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. הַסַּפָּנִינן אַחַת לְשִׁשָּׁה חֲדָשִׁים דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר.

Traduction

Celui qui s’est interdit par vœu d’avoir des relations conjugales avec sa femme (259)Cf ci-après, (7, 1), et traité (Nedarim 2, 1) (devoir auquel il ne peut échapper) devra répudier sa femme au bout de 2 semaines, selon l’école de Shammaï, ou au bout d’une semaine selon l’école de Hillel (à moins d’être relevé de ce vœu). Les étudiants peuvent, en vue de l’étude de la loi, quitter leur femme un mois sans autorisation de celle-ci, les ouvriers une semaine. L’époque pour remplir le devoir conjugal prescrit par la loi (Ex 21, 10) est tous les jours pour les gens inoccupés; pour les ouvriers, elle est de 2 fois par semaine; pour les âniers, une fois par semaine; pour les chameliers, une fois pas mois; pour les marins, une fois tous les 6 mois, selon l’avis de R. Eléazar.

Pnei Moshe non traduit

מתני' המדיר את אשתו מתשמיש המטה. כגון שאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אבל הנאת תשמישי אסור עליך לא מיתסרא דהא משועבד לה דכתיב ועונתה לא יגרע:

בית שמאי אומרים שתי שבתות. אם הדירה שתי שבתות תמתין:

ובית הלל אומרים שבת אחת. כדמפרש טעמייהו בגמרא ויותר על שבת אחת לבית הלל או ב' שבתות לבית שמאי יוציא ויתן כתובה ואפילו היה גמל שעונתו לשלשים יום או ספן שעונתו לששה חדשים שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו' דמשהדירה הרי היא כמי שאינה מצפה ליבעל:

התלמידים וכו' שלשים יום. בבבלי קאמר מתני' רבי אליעזר היא אבל חכמים אומרים אפילו שתים ושלש שנים והלכה כחכמים:

הטיילים. שאין להן מלאכה ולא סחורה:

הפועלין. שעושין מלאכה בעירן:

החמרים. שיוצאים לכפרים להביא תבואה:

הגמלים. מביאין חבילות על הגמלים ממקום רחוק יותר. הספנים. המפרשים לים הגדול. ומי שהיה מתחלתו בעל אומנות שעונתו קרובה ומבקש ליעשות בעל אומנות שעונתו רחוקה אשתו מעכבת עליו חוץ מתלמוד תורה שאין אשה יכולה לעכב על בעלה שהיה טייל או פועל שלא יעשה תלמיד חכם:

הלכה: הַמַּדִיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּיטָּה כול'. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כִּימֵי לֵידַת נְקֵיבָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שַׁבָּת אֶחָד כִּימֵי לֵידַת זָכָר אוֹ כִּימֵי נִדָּתָהּ.

Traduction

D’après l’école de Shammaï, la durée de l’attente ne devra pas dépasser 2 semaines (260)Tossefta à ce traité, ch 5, selon le temps de l’impureté d’une femme qui a enfanté une fille; d’après l’école de Hillel, la durée ne sera que d’une semaine, comme pour l’enfantement d’un garçon, ou comme les menstrues.

Pnei Moshe non traduit

גמ' כימי לידת זכר או כימי נידתה. וכן הוא בתוספתא ובבבלי מסיק דבית הלל לא גמרי אלא מנדה ובהא פליגי דבית שמאי גמרי מלידה מידי דהוא גרים לה הכעס שכועס עליה ומדירה מלידה דהוא גרם לה והא אשכחן יולדת נקיבה דדרכה לשהות שתי שבתות ובית הלל סברי גמרי מידי דשכיח ממידי דשכיח לאפוקי לידה דלא שכיחא כולי האי:

הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת בָּתֵּיהֶן שְׁלֹשִׁים יוֹם. הָא בִרְשׁוּת בָּתֵּיהֶן אֲפִילוּ כַמָּה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וַיִשְׁלָחֶם לְבָנוֹנָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לַחוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי אָבִין. חִיבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פִּרְייָה וְרִבְייָה יוֹתֵר מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ. מַאי טַעֲמָא. חוֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן וּשְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ. רַב אָמַר. הַבָּאָה וְהַיּוֹצֵאת חוֹדֶשׁ בְּחוֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

Traduction

''Les étudiants peuvent en vue de l’étude de la Loi, quitter leur femme un mois sans autorisation de celle-ci''; donc, avec l’autorisation de celle-ci, l’absence pourra être de plusieurs mois. R. Samuel b. Nahman au nom de R. Jonathan interprète ce verset (1R 5, 28): Il les envoya au Liban, dix mille par mois; or, dit R. Abin, on a là une preuve que la Providence préfère la propagation de l’humanité à la construction du Temple puisqu'il est dit aussitôt (ibid.) Ils étaient un mois au Liban et 2 mois chez eux. De même Rav interprète l’expression pléonastique (1Ch 17, 1), chaque division qui arrivait et qui partait, pendant tous les mois de l’année (en ce sens que les hommes avaient chaque fois un congé d’un mois à passer chez eux).

Pnei Moshe non traduit

שלא ברשות בתיהן נשותיהן:

אפילו כמה. כלומר עד כמה אורח ארעא הוא:

עשרת אלפים לחדש. וכתיב חדש יהיו בלבנון ושנים בביתו וכן הוי אורחא דמילתא להיות חדש יוצא וב' חדשים בביתו:

חיבב הקב''ה פריה ורביה. שלא הותרו להיות בלבנון אלא חדש א' ובבתיהם שני חדשים:

הבאה והיוצאת חדש וגו'. במחלוקת לדוד קחשיב שם שהיו עובדי' אותו כל מחלקות חדש וקרא יתירא דהבאה והיוצאת חדש בחדש דריש דהוי ליה למיכתב לכל דבר המחלקות לכל חדשי השנה אלא ללמדך שהיו בדילוג חדש בבית המלך וחדש בביתו ואף כאן חדש בבית רבו וחדש בביתו:

הָכָא אַתְּ אָמַר שַׁבָּת אֶחָד. וָכָא אַתְּ אָמַר פַּעֲמַיִים בַּשַּׁבָּת. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. הַפּוֹעֲלִין יוֹצְאִין לִמְלַאכְתָּן שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת בָּתֵּיהֶן שֶׁבָּת אֶחָד.

Traduction

Pourquoi la Mishna dit-elle d’abord d’assigner aux ouvriers un intervalle de temps d’une semaine (pour s’absenter de la maison), et ensuite parle-t-elle de relations conjugales, 2 fois par semaine? -C’est que, répond Bar-Qappara, dans la 1re partie il s’agit d’ouvriers quittant la maison, sans l’autorisation de la femme, pour travailler au dehors une semaine entière.

Pnei Moshe non traduit

הכא את אמר. בפועלין שבת אחד:

וכא. לקמן במתני' קאמר בעונת הפועלים פעמיים בשבת וקס''ד דרישא לא קאי איוצאים שלא ברשות:

תני בר קפרא. בברייתא דה''ק הפועלין יוצאין למלאכתן וכו' ולאו בדין עונה מיירי וקמ''ל שיכולין לשנות ממנהגם ולצאת חוץ לעירן שבת אחת:

הִכְנִיסָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. לֹא סוֹף דָּבָר הִכְנִיסָה אֶלָּא אֲפִילוּ הִיא רְאוּיָה לְהַכְנִיס. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אִשְׁתּוֹ עוֹלָה עִמּוֹ אֲבָל לֹא יוֹרֶדֶת עִמּוֹ. אַלְמָנָה וּבָנֶיהָ יוֹרְדִין אֲבָל לֹא עוֹלִין. הַפּוֹעֲלִין עוֹלִין אֲבָל לֹא יוֹרְדִין. הַבַּת לֹא עוֹלָה וְלֹא יוֹרֶדֶת. וְתַכְנִיס שִׁפְחָה לְכָל הַדְּבָרִים. אֲמַר רִבִּי חִייָה בַּר יוּדָה. מִפְּנֵי חַיִיס שֶׁלַּשִּׁפְחָה. אָמַר רִבִּי בּוּן. עַל יְדֵי שֶׁהַדְּבָרִים הַלָּלוּ שֶׁלְּבִיזָּיוֹן לְפִיכָךְ תָּלוּ אוֹתָן בְּשִׁפְחָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֵירִבִּי בּוּן. 37a שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאִשָּׁה לִהְיוֹת יוֹשֶׁבֶת בְּטֵילָה בְתוֹךְ בֵּיתוֹ. רַב הוּנָא אָמַר. אֲפִילוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת לוֹ דְבָרִים שֶׁלְּיָחִיד. מָהוּ דְבָרִים שֶׁלְּיָחִיד. סָכַת לוֹ אֶת גּוּפוֹ וּמְרַחֶצֶת לוֹ אֶת רַגְלָיו וּמוֹזֶגֶת לוֹ אֶת הַכּוֹס. לָמָּה. מִשּׁוּם שֶׁהִיא חַייֶבֶת לַעֲשׂוֹת לוֹ אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׁפְחָה. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. הִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים. אִין תֵּימַר מִשּׁוּם שֶׁאֵן רְאוּיִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׁפְחָה הֲרֵי הִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא מִשּׁוּם שֶׁהִיא חַייֶבֶת לוֹ. רִבִּי אֶבודַימֵי בְצִפֹּרִין בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָה. לֹא מִסְתַּבְּרָה מִשּׁוּם שֶׁהִיא חַייֶבֶת לוֹ. אָמַר לוֹ. אוֹף אֲנִי סְבַר כֵּן.

Traduction

Si la femme a fait entrer une servante etc.'', dit la Mishna. En réalité, dit R. Samuel b. R. Isaac, la règle est la même lorsque la servante n’a pas été amenée de suite, mais qu’il y aura lieu de la faire venir (en raison de l’état fortuné de la femme). Ainsi, il a été enseigné: La femme adopte l’état de gradation de la fortune du mari en s’élevant (s’il s’agit de la dispenser des travaux), non en descendant; par contre (après décès du mari), la veuve et les orphelins suivent la gradation de fortune en descendant (pour leur entretien), non en s’élevant; les ouvriers suivent son élévation (pour leur entretien), non la diminution; enfin, la fille ne suivra aucune fluctuation (256)Cf ci-après, (12, 1), ni ascendante, ni descendante (elle se maintiendra au degré de fortune maternelle). Pourquoi, malgré la présence d’une servante, la Mishna impose-t-elle certains travaux à la femme, et ne charge-t-elle pas la servante de tout le travail? C’est, répond R. Hiya b. Juda, pour ne pas mettre en danger le vie de la servante par une surcharge. R. Aboun dit que la Mishna assigne les travaux à accomplir par la servante, parce qu’ils sont moins convenables que d’autres à laisser faire par la femme. Selon R. Juda b. Aboun, le motif est que la femme n’a pas l’habitude de rester oisive dans sa maison. R. Houna dit: si même la femme a amené dans la maison cent servantes, elle est tenue de remplir certains travaux (257)Ci-après, (11, 1) particuliers (intimes). On entend par là p. ex. le soin de frotter le corps de son mari, de lui laver les pieds, de préparer son vin coupé d’eau. Pourquoi la femme est-elle astreinte à ces détails? Est-ce par obligation de travailler pour le mari, ou parce que ce sont des œuvres qu’il n’est pas convenable de confier à la servante? Qu’importe après tout lequel de ces 2 motifs l’emporte, du moment que la femme est astreinte à ces travaux? Il y a une différence pratique au cas où la femme apporte des esclaves mâles en dot à son mari: en ce cas, on ne peut pas arguer que les services en question ne sont pas convenables à confier aux servantes, puisqu’elle a des esclaves mâles; donc, le motif réel est qu’elle est astreinte à remplir ces devoirs particuliers. Ainsi, R. Abdima à Sephoris demanda devant R. Meir: ne semble-t-il pas que le motif réel est qu’il s’agit de devoirs incombant à la femme? C’est aussi mon avis, répondit R. Mena.

Pnei Moshe non traduit

הכניסה. לו שפחה אחת קתני במתניתין וקאמר דלא סוף דבר הכניסה שפחה ממש אלא אפילו היא ראויה להכניס כגון שהכניסה לו נדוניא רבה וראוי לקנות מהן שפחה:

כהדא דתני. דהכל הולך אחריה:

אשתו עולה כו'. כגון דדרך משפחתו להניק ודרך משפחתה שלא להניק אזלינן בתר דידה ואם איפכא אזלינן בתר דידיה וכן כל כיוצא בזה:

אלמנה ובניה יורדין וכו'. דלא אמרינן עולה עמו ואינה יורדת אלא בחייו אבל לאחר מיתה כגון לענין מזונות וכיוצא הולכין אחר משפחתו לירידה אבל לא לעליה אם משפחתו יותר מעולה:

הפועלין. לענין מזונות והן רגילין בפחות ממנו עולין עמו אבל לא יורדין אם הוא רגיל בפחות מהן:

הבת. לענין מזונות או לנדוניא לא עולה ולא יורדת עמו אלא הכל כדרך משפחת אמה ואע''פ שמשפחתו פחותה או מעולה:

ותכניס שפחה לכל הדברים. הא דקחשיב במתני' אלו המלאכות כו' ואם יש לה שפחות אינה מחוייבת לעשות דמשמע הא שאר כל הדברים מחוייבת לעשות היא בעצמה אמאי ותכניס לו נמי שפחה לכל הדברים:

מפני חיים של שפחה. שלא יהא בה כ''כ כח לסבול עול משא כל הדברים ותיקנו חכמים שתעשה היא בעצמה לשאר הדברים:

רבי בון אמר. טעם אחר ע''י שהדברים הללו דקחשיב במתני' דברים של בזיון תלו אותן בשפחה אבל דברים של כבוד כגון מוזגת לו הכוס וכיוצא תעשה היא בעצמה:

שאין דרך האשה להיות יושבת בטילה בתוך ביתו. ולפיכך תיקנו חכמים לה לעשות שאר הדברי':

דברים של יחיד. יחוד וחיבה כדמפרש ואזיל:

למה. ובעי הש''ס למה כופה לה לעשות דברים אלו אע''פ שיש לה שפחות הרבה אי טעמא משום שהיא חייבת לעשות לו דברים של חיבה או דטעמא מפני שאינן ראוין דברים האלו להשתמש בשפחה:

מה נפק מן ביניהון. מאי בינייהו בין ב' הטעמים סוף סוף היא עושה בעצמה:

הכניסה לו עבדים. איכא בינייהו דאין תימר משום שדברים האלו אינן ראוין להשתמש בשפחה הרי הכניסה לו עבדים וראוין הן לעשות דאין בהן משום ייחוד:

הוי. כלומר מדקאמר סתם כופה לעשות וכו' ש''מ אפילו הכניסה לו עבדים ולית טעמא אלא משום שהיא חייבת לו. א''נ בדרך את''ל מיתפרשא את''ל אפילו הכניסה לו עבדים נמי הדין כן א''כ ש''מ דאין הטעם אלא משום שהיא חייבת לו ואסוקי מילתא היא:

לא מסתברא. הוא דאין הטעם אלא משום שהיא חייבת לו לעשות דברים של חבה:

אוף אנא סבר כן. ולעולם חייבת לעשות ואפילו הכניסה לו עבדים:

וְתַנֵּי כֵן. כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר אֲבָל לֹא בְפִשְׁתָּן. מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַסְרַחַת אֶת הַפֶּה וּמְשֶׁלְּבֶּקֶת אֶת הַשְּׂפָיוֹת.

Traduction

– Conformément à l’avis de R. Eliézer, on a aussi enseigné (dans une barayeta): le mari peut exiger (258)Cf traité (Baba Metsia 1, 5) que la femme travaille à la laine, non au lin, parce que le chanvre répand une mauvaise odeur, et l’acte de le filer cause une déformation des lèvres (en humectant sans cesse le fil au fuseau).

Pnei Moshe non traduit

ותני כן. אמילתיה דר''א במתני' קאי ותני בתוספתא כן דכופה לעשות בצמר אבל לא בפשתן:

ומשלבקת את השפיות. משרבטת ומארכת השפתים ע''י שהיא צריכה לשרות החוט תמיד ברוק:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source